לפני כעשרים שנה הוקמה הישיבה הגבוהה באיתמר על ידי הרב אביחי רונצקי, ובראשית ימיה מנתה עשרה תלמידים. בחלוף הימים, הלכו ורבו התלמידים, וכיום לומדים בבית המדרש כמאתיים בחורים, ועוד היד נטויה…

הקו המנחה את הלימוד בישיבה הוא קו של חיבור וריבוי אהבה – לתורה, לעם ולארץ.

תורה: הלימוד מתקיים בחבורות קטנות ומאפשר נגיעה אישית בעולמם הפנימי של הלומדים.

עם ישראל: תלמידי בית המדרש מתנדבים כחונכים לנוער ביישוב, ומעבר לכך רוח הישיבה מעודדת התנדבות מקסימאלית לצבא, כך תוכלו למצוא את מרבית הבוגרים ביחידות המובחרות במהלך שירותם הצבאי.

חיבור משמעותי נוסף לעם ישראל מתרחש כאשר קבוצות רבות, בעלי דעות מגוונות, מגיעות לבית המדרש, לשמוע ולהשמיע, להכיר ולהתחבר.

ארץ ישראל: במעשינו ובידנו אנו בונים ומיישבים את הארץ. לאחר שהושלמה בניית בית המדרש, פנינו לבניית חדרי המגורים.

בישיבה שורה אווירה משפחתית חמה וביתית, התלמידים נרתמים לעשייה משותפת למען הישיבה, ואלו יוצרים תחושה חזקה של אחווה, רעות ודיבוק חברים.

לאורך השנים, בראשות הישיבה עמד הרב תא"ל (במיל') אביחי רונצקי, הרב הראשי הצבאי לשעבר. כיום ראש הישיבה הינו הרב יהושע ון-דייק

הישיבת באיתמר הינה בעלת גישה מיוחדת המכילה ומקבלת מגוון של דעות. בסבלנות ובמסירות מעניקה הישיבה יחס אישי וחם לכל, ופועלת על פי הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו".

הכולל והקהילה

הקשרים ההדוקים בין התלמידים לישיבה ממשיכים גם לאחר שנות הישיבה בבית המדרש. רבים מבוגרי הישיבה בוחרים לקבוע את ביתם בסמוך לה, ביישוב איתמר, וכך שומרים על קשר רציף עם הישיבה.

בשנים האחרונות מרבית המשפחות שנקלטו באיתמר הן משפחות של בוגרי הישיבה, דבר המוסיף נדבך חשוב בביסוס קהילה מגובשת, איכותית שהתורה והמצוות מאירות את דרכה.

כיום הישיבה מהווה חלק בלתי נפרד מהווי היישוב, מהאווירה התורנית ומהחוסן הקהילתי.

בוגרים מספרים:

"לפני כעשר שנים, לאחר נישואינו, החלטנו לגור ביישוב איתמר במטרה להיות קרובים למקום ממנו אנו שואבים ויונקים את הקשר התורני, באופן טבעי התחברנו למקום בו יעקב קבע את לימודו מספר שנים. זכינו להיות אברכים שנתיים, וכך גם הכרנו את היישוב איתמר- בפשטותו, באהבת האדם שבו, בנוף המדהים הנשקף ממנו, באידיאולוגיה של יישוב ארץ ישראל. עם השנים החלטנו לרכוש באיתמר בית ולקבוע באופן יציב את מקומנו ביישוב בסמוך לישיבה הגבוהה…" (משפחת בן פינחס)

"בישיבה לומדים אברכים, בתוכנית מלאה או חלקית, והם נמצאים בתהליך בנין רוחני ואישיותי.

הישיבה רואה את נשותיהם כחלק חשוב ומהותי מתהליך זה, שהרי זוג שמתחתן, בניין חיי התורה הוא עכשיו בזוג, וגם מתחזק מהשייכות החברתית. הישיבה רואה לעצמה כמטרה שהנשים יהיו קשורות ושייכות לישיבה ויוכלו לספוג ולהתמלא מן התורה שבה, ודבר זה מתבטא במפגשים לנשים לכבוד ראשי חודשים, חגים וכדומה…" (משפחת רימון)

משכן אהוד

משפחת פוגל, הרב אודי, רות וששת ילדיהם, הגיעו לאיתמר לאחר מגורים בקהילת נצר אריאל. למרות שגורשו מביתם בגוש קטיף, הנחישות ליישוב הארץ בערה בקרבם, וטבעי היה להם להמשיך בחיזוק ההתיישבות.

בבואם לאיתמר קנו בית, מתוך מחשבה שהקביעות תוביל אותם למחויבות ולשותפות עם הציבור, כפי שאכן קרה, קשרים אדוקים במיוחד נרקמו, בזמן קצר, בין בני המשפחה לתושבי היישוב ולתמידי הישיבה.

בליל שבת, ו' באדר תשע"א, חדרו מחבלים לביתם ושפכו באכזריות את דמם של חמישה מבני המשפחה.

הפיגוע שעורר הדים עצומים בעולם כולו, הוביל להירתמות רבה של עם ישראל להנצחת בני משפחת פוגל ולתמיכה בישיבה וביישוב.

הרצון להמשיך את הדרך בה צעדו הרב אודי ורות, דרך של תורה, של אמונה ושל אחיזה בארץ, דחף להקמת משכן אהוד. ביום השלושים לרצח נערך טקס הנחת אבן פינה למשכן אהוד, וביום השנה נערך טקס חנוכת המשכן במעמד מרגש. למרות שחלפה רק שנה, נבנה המבנה המכובד והמרשים בזמן שיא, בזכות נכונות, נדיבות והתנדבות של רבים מעם ישראל.

הישיבה ממשיכה ובונה: ביום השנה השני התקיים טקס הנחת אבן הפינה למגורי התלמידים, ובע"ה בקרוב נראה בבניינם.