חנוכה חג האורים, אנו מציינים את נצחון המכבים בהדלקת נרות. בלילות החורף הארוכים ביותר, עת החושך הגדול בשנה, אנחנו מדליקים נרות על סף בתינו- להאיר את החושך.

מה המשמעות של ההדלקה הזו?

בשביל לחיות אנחנו חייבים אור. בלי אור אין צמחים, אין בעלי חיים, אין בני אדם- אין כלום. גם מיעוט אור יוצר מחלות- דיכאון חורף אצלנו ומחלות עלים בעולם הצומח.

אבל לפעמים מגיע חורף, לפעמים החושך מתגבר ומתעצם. מה יכול האדם לעשות כדי לנצח את החושך? פשוט מאוד- להדליק את האור!

(בארצות סקנדינביה, בהם בעבר סבלו רבים מדיכאון חורף בשל מיעוט שעות אור הוקמו מתחמי ענק מיוחדים שמדמים אור יום בהם שוהים בני הקהילה רוב שעות היום כדי למנוע דיכאון)

אבל חושך יש לא רק בחוץ, חושך הוא לא רק מושג פיזיקלי. בפנים בפנים, אצל כל אחד ואחד, יש מקומות חשוכים- הכישלונות שלי, הפחדים שלי, הכאבים שלי, החולשות שלי, הכעסים שלי וכל מה שעושה לי רע על הלב.

לפעמים, אנו מנסים להאבק במקומות החשוכים האלו להלחם בהם, אך שוב ושוב אנו מוצאים את עצמינו נכשלים בזה. כשהדבר הזה חוזר על עצמו אנו נוטים להרים ידיים, להתייאש. יתכן שסיבת הכשלון היא הפספוס בדרך המלחמה.

כשמדובר בחושך פיזיקלי ברור לנו שלא ננצח אותו עם מקלות, אבנים או טנקים אלא רק בהדלקת האור- אך מהי הדלקת האור כשמדובר בחושך הפנימי?

כשאדם פוגע בזולת, כשאדם מתנהל בצורה מושחתת- ברור לנו שהוא מחשיך את העולם. מנגד, כשאדם מסייע לזולת, כשאדם רודף צדק ומוסר והכי חשוב- כשהאדם מחדש עוד גוון חיים נוסף הוא מאיר את העולם.

בכל אחד מאיתנו יש גם מקומות מוארים- הכשרונות, הצדדים החזקים, המידות הטובות, הרצונות הפנימיים שלו- כל אותם מקומות שעושים לו טוב על הלב. יתרה מזו, כל אחד יש לו עצמיות וחלום פנימי מיוחד לו שבהוצאתו אל הפועל הוא מבטא את יחודו ונותן את תרומתו שלו לתיקון ופיתוח העולם. כשהאדם מתמקד בחלקים האלה של אישיותו, כשאדם עסוק בהוספת טוב לעצמו ולאחרים, כשאדם מוציא אל הפועל את החלום ומחדש גוון יחודי נוסף בעולם זוהי הדלקת האור הפנימי. אותו אור שעם הדלקתו החושך מתגרש.

למעלה מזה, נראה שהטוב והאור הם החיים האמתיים ואילו כל החושך הוא רק העדר אור זמני וחולף שמדרבן אותנו להאיר אותו. המקומות החשוכים בתוכינו (הכעסים, הפחדים, חוסר הבטחון ועוד) מטרתם להכריח אותנו להדליק את האור הפנימי שלנו, וכשרק נדליק אותו יוסר כל החושך מייד. ואם לפעמים חוזרים ושבים המקומות החשוכים זהו אות שעלינו לחשוף חלק נוסף ופנימי מאותו אור עצמי יחודי שלנו.

המכבים ידעו היטיב את כוחו של האור ואמתיותו, אמונם הגדול בו, נתן להם את הכח לקום ולהאבק גם במצב שנראה חשוך ואבוד לגמרי. תפיסתם את המציאות היתה תפיסה אופטימית הרואה בטוב את יסוד החיים ואת הרע כזרז ודוחף להופעתו. כמה סמלי הדבר שאת נצחונם סיימו המכבים בהדלקת אור המנורה במקדש מחדש וברצונם לחוג את הנצחון לדורות בחרו לציינו דווקא בהדלקת נר בתוך החושך.